"אין שום דבר מזמין במפגש הראשון עם האיים. מישורי לבה שחורה אליהם מתנפצים גלי הים. הם מכוסים בשיחים צרובי שמש ומראים סימני חיים מועטים". כך כתב דארווין ביומנו במהלך מסעו על סיפון ה"ביגל", 1835.
לא רבים יודעים כי צ'ארלס דארווין, הנחשב אבי תורת האבולוציה, היה בחור בן 22 כשיצא למסעו על סיפון ה"ביגל" ספינת הוד מלכותה מלכת בריטניה. מורו ורבו, הבוטניקאי הנסלו, עזר לו להשיג משרת ביולוג על סיפון הספינה, וזאת במקביל ובנוסף לחוקר הטבע הרשמי באנייה, שהיה רופא הספינה רוברט מקורמיק.
דארווין הפליג ב'ביגל' כבן לוויה של הקפטן רוברט פיצרוי, שלקח אותו למרות שפגש בו רק חודש קודם לכן, משום שחשש מהמחיר שישלם עקב הניתוק ממגע אנושי. על הקברניט נאסר לקיים מגע חברתי עם הנמוך ממנו בסולם הפיקוד וחוקר טבע נוסף היה בדיה מנומסת שהסבירה את נוכחות האורח. כמו כן, חוקר טבע נוסף השתלב היטב בתכניתו של פיצרוי לרומם את תהילתה המדעית של ה'ביגל'. כך נחתם גורלו של מקורמיק כבר בראשית המסע, שכן כל היתרונות היו לצידו של דארווין: אזנו של הקפטן שהיתה כרויה אליו, משרת שהועמד לרשותו, ומימון, שאיפשר לו לעלות על החוף ולשכור מקומיים, כאשר עגנה הספינה בנמלים, בעוד מקורמיק מרותק לספינה ולתפקידיו הרשמיים.
היחסים בין דארווין לקפטן פיצרוי היו מתוחים מאד, ונשמרו רק הודות לסייגים החמורים של הנימוס הג'נטלמני. פיצרוי היה איש משמעת שמרני וקפדני, ובינו לבין דארווין התגלו ויכוחים בנושאים שונים, כמו עבדות ודת. כל הראיות מעידות שדארווין נהג על סיפונה של 'ביגל' כנוצרי נאמן לכל דבר, אך נראה שזרעי הספק נזרעו בו כבר אז. דארווין נאלץ לסעוד מדי יום עם קברניט סמכותי, שהפוליטיקה וההתנהגות שלו נגדו את השקפותיו, אך נבצר ממנו לערער על דבריו. פיצרוי האשים את עצמו בכפירתו של דארווין, פיתח תשוקה יוקדת לכפר על אשמתו ולכונן מחדש את עליונותו של התנ"ך וב- 1865 התאבד.
ב – 27.12.1831 יצאה ה'ביגל' למסעה המפורסם, שעתיד להימשך חמש שנים. הספינה חצתה את האוקיאנוס האטלנטי, שטה דרומה לארוך חופי ברזיל וארגנטינה, ולאחר חציית מיצר מגלן הצפינה עד אקוודור. לאיי גלפגוס הגיעו דארווין ופיצרוי ב- 15.9.1835, ושהו בינות לאיים כחמישה שבועות, בהם סקרו כמה וכמה איים. אח"כ המשיכה הספינה מערבה, חצתה את האוקיאנוס השקט, הקיפה את אוסטרליה מדרום, חצתה את האוקיאנוס ההודי ולאחר חציית כף התקווה הטובה שבה לבסיס היציאה בבריטניה.
רשימותיו של דארווין התפרסמו ב- 1845 תחת הכותרת "מסעו של חוקר טבע סביב העולם", ורק 22 שנה אחרי מסעו, בנובמבר 1859, הוציא דארווין לאור את ספרו המפורסם "מוצא המינים", וקנה מקום נצחי בהיסטוריה של המדע ושל המין האנושי. דארווין נולד בשרוזברי (אנגליה) ב- 1809 למשפחה עשירה, בזכותה ניתנה לו החירות לעסוק במחקר ככל חפצו. מחלותיו הותירו לו מספר מצומצם של שעות עבודה ביום ואילו היה נאלץ לעבוד למחייתו, לא היה חוקר. בנעוריו לא הצטיין בלימודים, אם כי היה סקרן לגבי עולם החי. הוא נרתע מלמודי הרפואה ולמד בקיימברידג' שפות קלאסיות ומתימטיקה אלמנטרית. כבר סבו, ארסמוס דארווין, עסק בתורת ההתפתחות. דארווין הלך לעולמו ב– 1882 ונקבר בכנסית ווסטמינסטר, לא רחוק מקברו של ניוטון.
"אם אדם ישאל את עצתי לפני שייצא למסע ארוך, תשובתי תהיה תלויה ברצון הנחוש שיש לו לרכוש ידע כלשהו, שיוכל לקדם בדרך זו" (צ'. דארווין, 1835).